<h1>ראבי"ה סימנים תקכ"ב—תקכ"ג</h1>
<h2>דף נד.</h2>
ובמוצאי שבת מצי לברך אאור היוצא מן העצים ומן האבנים וכן אור של חיה ושל חולה ששבת ממלאכת עבודה, וביום הכפורים מברך רק על האור ששבת. והבדלה גמרינן מדכתיב [בראשית א'] וירא אלהים את האור כי טוב והדר ויבדל אלהים. ואור של תנור וכיריים בתחלה מברכים עליו, דלאור עשוי, אבל לא בסוף. ואור של כבשן אין מברכין עליו. ואור של בית הכנסת תניא מברכין עליו והתניא אין מברכין עליו לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. אמר רב יהודה אמר רב אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המ[צות]. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, שהרי צריך לומר בורא מאורי האש ולא בורא האש. ונראה בעיני שסומא אינו מברך בורא מאורי האש, מדנקט עד שיאותו לאורו, [ו]משמע התם דפליג רבא ואמר שצריך לראות ממש וליהנות ולהכיר בין איסר לפונדיון. והיכא דמרוחק ממנו שאינו יכול להכיר בשיעור שנתנו חכמים איכא (ל)מאן דאמר התם שאינו יכול לברך ואף על גב דאלו היה בקרוב היה יכול להכיר, וכל שכן סומא שלא יברך על מה שאחרים רואין. ורבותי נסתפקו בזה, משום דתנן בפרק הקורא את המגילה [עומד ויושב] [כ"ד ע"ב] סומא פורס על שמע רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע וכו' עד הכא משום הנאה ולאו הנאה הוא ורבנן אית ל[יה] הנאה כדתניא וכו' עד מצילין אותו מן הקוצים וכו', משמע שיש לו הנאה בראית אחרים. ולא דמי, דהכא תלו את הדבר שיראה הוא ויהנה. ובפרקי דרבי אליעזר [פ"כ] מפרש ענין יפה מה שמסתכלין בצפורנים.
